פרופ' אלון טל, 13.4.2020, גלובס
למדע מושג כללי בדבר מקורו של וירוס קוביד -19 והגורמים הישירים למגפה הנוכחית. טבעה הזואונוטית של המחלה, שעברה מעולם החי לבני אדם, מקובלת בקרב המדענים. כמו כן, מנגנון העברת המחלה בין בני אדם מתברר יותר ויותר. אבל עדיין נשארת השאלה: מה השתנה בהתנהלות האדם בעולם שדווקא במאה הנוכחית, קצב המגפות הולך ומתרבה? ב-50 השנים האחרונות עלתה תדירותן של מגפות כתוצאה ממחלות מידבקות ב-400%.
התשובה קשורה בין היתר למספר בני האדם על פני כדור הארץ. ככל שמספר האנשים גבוה יותר, התפרצויות זואונוטיות נפוצות יותר. ניתוח של ההתפרצויות מגלה אסוציאציה לפלישה של בני אדם לבתי גידול טבעיים.
הדעה הרווחת היא שקוביד-19 קפץ מעטלפים והדביק בני אדם. כך החלו מגפות קודמות שמקורן במזרח אסיה ואפריקה: הרחבת ההתיישבות האנושית הביאה למגע קבע של אנשים עם אוכלוסיות בעלי חיים שלא היה קודם לכן. אותן מגפות זואונוטיות הן ביטוי לחוסר איזון בין בני אדם לבין עולם הטבע.
אוכלוסיית סין דווקא מתחילה להתייצב. אך הדפוסים הדמוגרפיים החדשים לא עומדים להשתנות. נהפוך הוא, הם יחמירו: מאות מיליוני בני אדם הצטרפו לתהליך ההגירה המואץ מן הכפר אל העיר. העיר ווהאן, שבה נולדה מגפת הקורונה, היא דוגמה מובהקת. ב-1985 היו 2.5 מיליון תושבים בעיר. היום יש בה יותר מ-11 מיליון.
כשהעיר התרחבה, שטחים פתוחים הוחלפו על ידי זחילה אורבנית. באזור חוביי, כריתת היערות סביב שטחי העיר נפוצה מאוד. בעלי החיים ששרדו היו צריכים ללכת למקום כלשהו. האינטראקציות עם בני האדם בפרברים ובעיר הלכו וגדלו.
הדרך השנייה שהצפיפות מחמירה את מגפת הקורונה כרוכה בדרך שבה הווירוס עובר מאדם לאדם. אפידמיולוגים מתבססים על מספרי ריבוי כדי לעצב אסטרטגיות מול מחלות מידבקות. מספר ריבוי (R0) מוגדר כמספר ההידבקויות הנוספות שגורם אדם חולה בתקופה שהוא מידבק. אם המספר יורד מתחת ל-1, המחלה דועכת ובסוף נעלמת. ככל שהמספר גבוה יותר, המחלה מתפשטת מהר יותר.
חצבת הינה מחלה מדבקת במיוחד עם R0 שנע בין 12 ל-18. קוביד-19 מידבק פחות: בין 1.4 ל-3.8. מדוע טווח כל כך רחב? כמה תכונות שאינן בשליטתנו תורמות ל-R0: רמת ה"זיהומיות" (infectiousness), משך זמן הדגירה של הווירוס ודרך העברתו. מרכיב אחד אינו קשור להרכב הביולוגי של הנגיף: צפיפות אוכלוסין. כאשר בני אדם פזורים, יש פחות אינטראקציות ופחות הדבקות.
קוביד-19 מועבר באמצעות טיפות המוטסות באוויר. הפחתת צפיפות האוכלוסייה במרחב הציבורי עומדת מאחורי אסטרטגיית הסגר של רוב המדינות הנלחמות נגד המגפה. ככל שבני אדם מתגוררים בערים צפופות, היכולת להתמודד עם פתוגן מידבק הופכת לקשה יותר, במיוחד כשזמן הדגירה הוא ממושך.
שני הגורמים האלה, הפלישה לבתי גידול טבעיים וצפיפות המחיה האנושית, משפיעים על הדינמיקה של מגפות. הם רלוונטיים במיוחד בישראל. במשך עשרות שנים שטחים פתוחים בארץ נעלמים. התיישבות אנושית מחליפה בתי גידול ושדות חקלאיים. על פי דוח ממשלתי על מצב הטבע, שמתייחס לשנים 2014-2017, "הותמרו כ-55 קמ"ר של שטחים פתוחים לטובת שטחים בנויים, וכ-52 קמ"ר של שטחים טבעיים ומיוערים לטובת שטחי חקלאות".
ישראל היא בין המדינות הצפופות בעולם. התנופה הדמוגרפית אמורה להביא להכפלת האוכלוסייה ב-30 השנים הבאות. לציבור התלוי בתחבורה ציבורית, המבלה בקניונים ומשתתף באירועי תרבות ציבוריים, הקרבה הפיזית המתמדת תלך ותגבר. צפיפות בבתי הספר ובבתי החולים תעלה. כבר היום משפחות גדולות, הכלואות בדירות קטנות בזמן הסגר, מתקשות לקיים את הנחיות משרד הבריאות הנחוצות להפחתת ההדבקה. ניתן לצפות כי ארצנו תהיה פגיעה עוד יותר למגפות גלובליות עתידיות.
בימים האחרונים מרבים לצטט מן הכלכלן מילטון פרידמן הנודע: "רק משבר – אמיתי או מדומה – מייצר שינוי אמיתי. כאשר המשבר מתרחש, המעשים תלויים באותם הרעיונות שבנמצא". לאחר שנעבור את מגפת הקורונה, ישראל תעבור לשלב הפקת לקחים. אסטרטגיה של יציבות אוכלוסין היא רעיון שצריך להיות על השולחן.