משה גלעד, הארץ, 3.11.19 
——————————–

עשרות משפחות התגודדו בשבת סתווית על גדת נחל הירקון, ליד בית לאה, כקילומטר מנווה ירק. זו פינת טבע קטנה, שאיקליפטוסים גדולים מטילים בה צל על זרזיף ברוחב כמה מטרים. המים רדודים עד גובה הברכיים ואפשר לחצות אותם בהליכה. יותר ממאה גברים, נשים, המון ילדים וכמה כלבים, דישדשו במים או ישבו על גדת הירקון. ריח בשר על האש מהמנגלים שניקדו את הדשא מילא את האוויר, מוזיקה מחרישת אוזניים התנגנה מהרמקולים ומדי פעם עבר גם ג'יפ שנהגו החליט לחצות את הנחל ודרש בקולי קולות שיפנו לו את הדרך.

גם בנחל קיני שליד צומת מגידו — מעיין זעיר, בריכת בטון וכמה עצי תות גדולים — התמונה דומה. אותו הדבר בנחל צלמון ובמפלי פרוד. השער בנחל דוד שליד עין גדי נסגר כמעט בכל שבת, כאשר מגרש החניה בשמורה מתמלא. עין תינה ברמת הגולן, שבו זורמים מים מצינור לבריכה קטנה, צפוף בכל סוף שבוע במאות מטיילים. החוויה אינה טובה.

רוב המטיילים שפוגשים באתרי הטבע בישראל רוצים לצאת עם הילדים, לצעוד בשביל יפה, לבלות, לטבול במים צוננים, לאכול משהו על שמיכה משובצת ולספוג קצת שלווה. אלה אמורים להיות רגעים שבהם הנפש מתאווררת ומתרחבת הודות ליופי הארץ — החורשה, המעיין, השביל המוצל, הנוף. אך בתנאים הנוכחיים, אין כמעט סיכוי שזה יקרה. מטיילים רבים שעמם שוחחתי אמרו כי יציאה לטבע נהפכה לסבל. זו הונאה. מבטיחים לנו דבר אחד — ארץ זבת חלב ודבש, ומוצאים דבר שונה לחלוטין — צפיפות, לכלוך, רעש ודוחק. ייאוש נורא.

בעין עקב שליד שדה בוקר חיכינו יותר משעה עד שהצלחנו להיכנס ולטבול במים. בגב צרור הנידח והמרוחק, אליו הלכנו לפני כמה חודשים במשך שעתיים בחום מתיש, נדהמנו לגלות עשרות אנשים, מטיילים חרוצים כמונו, יושבים במים ובוהים בנו במבט שכמו אמר "למה באתם? אתם לא רואים שאין כאן מקום להכניס סיכה?"

 צפיפות אינה הופכת אנשים לטובים יותר. הם נהיים עצבניים, קצרי רוח, אנטיפתים. קשה לבוא אליהם בטענות. גם הם חלמו על משהו אחר כאשר האיצו בשעת בוקר מוקדמת בילדים והבטיחו להם, "בואו ניסע לטייל, נראה מקומות יפים. יהיה כיף". כמה שעות אחר כך התברר להם שזה בכלל לא כיף.

אנחנו חיים במדינה צפופה. זה משפיע על כל רובד בחיים שלנו, אבל דומה שדווקא על החוויה שנועדה לנקות אותנו מכל זה — הטיול הנינוח בטבע — משפיעה באחרונה הצפיפות באופן הקשה ביותר. על בדידות מבורכת, אפילו קצרת מועד, אין מה לדבר, בטח לא אם אתם עובדים באמצע השבוע. ועוד לא אמרנו מאומה על החוויה המפוקפקת של עמידה בפקקי התנועה בסופי שבוע ובחגים, ועל הצפיפות בכניסה לשמורות הטבע הפופולריות.

מיליון מטיילים בשבוע

הנתונים מוכיחים שלא מדובר רק ברושם סובייקטיבי. רשות הטבע והגנים פירסמה בסוף סוכות האחרון את הנתונים הבאים: מיליון מטיילים, מתוכם 100 אלף תיירים זרים, פקדו בחג את שמורות הטבע והגנים. עלייה של 15% לעומת סוכות אשתקד. בפסח השנה יצאו לטבע מיליון בני אדם וחצי. האתרים המובילים הם קיסריה, אפק, מצדה, עין גדי, בניאס, שניר, גן השלושה (סחנה), מעיין חרוד ושמורת האלמוגים באילת. בחניוני הלילה של רשות הטבע והגנים לנו במהלך החג 63 אלף מטיילים, מתוכם 20 אלף בחניוני הלילה בשטחים הפתוחים. חצי מהלינות היו בחניוני המים אכזיב, חורשת טל, מעיין חרוד ואשקלון.

הנתונים האלה הם חדשות טובות לכאורה, ישראלים אוהבים לטייל בחיק הטבע ויוצאים אל המרחבים. אך כאשר מוסיפים אליהם נתונים אחרים כמו אוכלוסייה שגדלה במהירות ומגיעה כבר עכשיו לתשעה מיליון בני אדם על שטח קטן (בהקמת המדינה חיו על אותו שטח עשירית מהכמות הזו, 900 אלף בני אדם), מקבלים תחזית מפחידה.

בחופי הים הבעיה אפילו חמורה יותר. אורך קו החוף הישראלי כ-300 קילומטרים. בעונת השיא מצטופפים בישראל 4,500 מבקרים לקילומטר חוף בודד.

פחות שטחי אש

מנכ"לית החברה להגנת הטבע, איריס האן, לא צופה עתיד ורוד לאוהבי הטבע בישראל. "אין ספק שהלחץ יגבר", היא אומרת ומוסיפה שכדי להקל עליו, יש להקים ולפתח פארקים עירוניים כמו פארק הצבאים בירושלים, שהוא אתר "פראי" יותר מפארק הירקון, אבל עדיין נחשב פארק עירוני שכולו מעשה ידי אדם. "החזון שלנו הוא הקמת אתרים כאלה בכל עיר", היא אומרת. "בחיפה, למשל, אפשר ליצור חוויית טבע בוואדיות הרבים בקלות יחסית. זה מפתח משמעותי, שמשלב צדק חברתי וסביבתי עם נגישות והפחתת נסיעות".

פתרון נוסף לבעיה טמון לדברי האן באימוץ גורף של כללי התנהגות שונים, שכורכים שמירה קפדנית על ניקיון לצד התחשבות במטיילים אחרים בשביל. "יש המון מטיילים שמאוד 'נוכחים' בשביל", היא אומרת. "הליכה בטבע מחייבת צניעות וכבוד לאתרים ולבני האדם. חשוב להפנים שטיול בטבע כרוך בשקט ובמרחב, ודווקא כשצפוף חשוב להקפיד יותר. ההשפעה של מטיילים רועשים ושל נוסעי טרקטורונים ודומיהם על המרחב אדירה".

 האן מצביעה גם על שטחי האש הרבים המסומנים בישראל. לדבריה, 98% מהשטחים הפתוחים בנגב מוחזקים בידי צה"ל, משרד הביטחון או רשות הטבע והגנים. המרחבים הללו חסומים ברובם בפני מטיילים. ויתור על שטחי אש, או פתיחתם לקהל באופן זמין יותר, תקל את הלחץ על השטחים הפתוחים. "לא הגיוני שבין מצפה רמון לערבה יש כיום שני שבילי הליכה בלבד", היא אומרת. "אנחנו מתעלים את המטיילים לשטחים מצומצמים מדי, והלחץ גובר". עם זאת, גם אם יתפנו שטחים בנגב, יהיה קשה לטייל באזור בחופשת הקיץ בשל עומסי החום.

היבט בעייתי נוסף עליו מצביעה האן הוא "טיילות מתגוננת". מאז האסון בנחל צפית שבו נהרגו עשרה בני נוער, יש לדבריה חשש כבד במערכת החינוך מאסונות ומתביעות משפטיות. התוצאה היא שתלמידים וקבוצות מטיילים בפחות מקומות ובתקופות קצרות יותר, לכן הצפיפות עולה. "יש אמנם יותר מטיילים, אבל הערך של הטיילות נשחק", מסכמת האן. "צריך כמובן להיזהר, אבל חייבים לאמץ יחס זהה כמו לנהיגה. אנחנו הרי יודעים שמחר מישהו עלול להיהרג בכביש, ובכל זאת לא מסתגרים בבית אלא יוצאים ונוהגים. חשוב לצאת ולטייל בזהירות במרחבים גדולים יותר ועל פני פרקי זמן ארוכים יותר".

שכשוך נעים

מנכ"ל רשות הטבע והגנים, שאול גולדשטיין, מבהיר שהרשות מודעת היטב לבעיית הצפיפות הגואה בשמורות הטבע ועוסקת בה רבות. בימים אלו, לדבריו, אנשי הרשות מחפשים ומפתחים פתרונות שיקלו על מצוקת הצפיפות. אחת ההצעות היא לחלק את העומס בעזרת התוויית מסלולים רבים ומגוונים יותר בתוך האתרים, כדי לפזר את קהל המטיילים. פתרון אחר, משמעותי יותר, הוא פיתוח של מערכת הזמנות באינטרנט. "במצב הנוכחי, אם מגיע אדם לשער הכניסה לשמורה ואומרים לו שהיא סגורה בגלל צפיפות יתר הוא אומר 'אבל באתי עם הילדים מקרית שמונה, לא תתנו לי להיכנס?' וקשה לסרב לו", אומר גולדשטיין. "הזמנת כרטיסי כניסה ברשת תאפשר להודיע לציבור: כאן יהיה עומס. דחו את הגעתכם. תכננו טוב יותר".

גולדשטיין מסכים שיש לישראלים משיכה עצומה לאתרי מים וטוען כי אפשר להסב חלק מאתרי הטבע כך שיהיה אפשרי לשכשך בהם במים, כפי שנעשה במקורות הירקון (אפק) ובמעיין חרוד. גם בחורשת טל שוקלים עכשיו הסבה של הבריכה הגדולה לכמה בריכות שכשוך.

גולדשטיין מבהיר שבעיית הצפיפות צפויה להחריף, כי כמות התיירים שמגיעים לישראל גדלה בכל שנה. הפרויקט הגדול ביותר כרגע של משרד התיירות הוא הבאת תיירים לנגב. גולדשטיין מברך על כך, אבל מתריע כי "אתרי הנגב לא מסוגלים לקלוט כיום תוספת של מיליון תיירים וחצי. אם הם יגיעו — אנחנו בבעיה".

מנהלת חטיבת קהל וקהילה ברשות הטבע והגנים, רעיה שורקי, מסבירה את השינוי שעובר הארגון בתקופה האחרונה. "הבנו שהבעיה אינה כמה אנשים הגיעו לשמורות, אלא איך מנהלים אותן", היא אומרת. "אנחנו עדיין ארגון שמבין טוב יותר בטבע מאשר בבני אדם, אבל השינוי מגיע גם אלינו. השאלות הבוערות עכשיו הן איך מפזרים את המטיילים באופן נכון יותר, איך מעודדים אותם לטייל בימי שישי במקום בשבת. הבנו שחשוב לפתוח שמורות גם בשעות הערב. המטרה העכשווית שלנו היא להבין את החוויה שהמבקרים חווים באתרי טבע ולעשות אותה טובה יותר. המטרה היא להנחיל תרבות טיולים נכונה יותר".

ואחרי כל זה יש את הרגע האחד, המאגי, שבו ישבנו על גדת הבניאס, טבלנו רגליים במים הצוננים, עקבנו אחר עלה צהוב שצף על המים, התפללנו שלא יבוא אף אחד והיינו מאושרים.

__________