24.7.2020 | דפנה מאור | TheMarker
כמו לא מעט משברים גדולים, גם משבר הקורונה עשוי להאיץ מגמות של נסיגה בילודה ברוב העולם – ולהשפיע בכך לטווח הארוך על הכלכלה העולמית. האם ישראל, ששומרת על שיעור ילודה גבוה גם בעתות משבר, תיישר הפעם קו עם העולם?
מרי, 20, היתה בהיריון כשמגפת הקורונה הגיעה לפפואה גינאה החדשה. ארבעה שבועות לאחר תחילת הסגר, אפילו לאחר שהתמוטטה במרפאה, סירבו הרופאים לקבל אותה: "אנחנו בסגר", הם אמרו. הדחייה הזו חרצה את גורל העובר שלה: הוא מת ברחם, מכיוון שסבלה מרעלת היריון. על מרי (שם בדוי) סיפר פרופ' גלן מולה, אחד מהגניקולוגים ורופאי הנשים הידועים בפפואה, שפנה לציבור בארצו וקרא לנשים להימנע מהיריונות למשך שנתיים. בפפואה היו רק 11 חולי קורונה מאובחנים, בזמן שהרופא שיגר את אזהרתו מבשרת הרעות. מה יקרה במדינות שבהן חולל הקורונה שמות, עם מאות אלפי נדבקים ועשרות אלפי מתים?
דפוסים היסטוריים, לצד סימנים ראשונים שכבר ניכרים בשטח, מראים שמגפת הקורונה עשויה להביא עמה שינויים דמוגרפיים מרחיקי לכת, להאיץ מגמות של נסיגה בילודה ברוב העולם — ולהשפיע בכך לטווח הארוך על הכלכלה העולמית. התופעה הזו מכונה בייבי באסט (Baby Bust), ההפך מבייבי בום.
ברוב מדינות העולם נמצאת הילודה בנסיגה מתמשכת: מצפון אמריקה ועד אירופה, ממזרח אסיה ועד המזרח התיכון. הילודה בחצי ממדינות העולם נפלה מתחת לשיעור התחלופה — קצב הילודה שמתחתיו הולכת האוכלוסייה ומצטמצמת. נסיגת הילודה מסכנת את הצמיחה הכלכלית, מכיוון שבהיעדר אנשים צעירים בגיל העבודה, אין מי שיפרנס את המבוגרים שפרשו.
הירידה בפריון הילודה תביא לירידה באוכלוסיית העולם בסוף המאה הנוכחית, לפי מחקר שפירסם המגזין הרפואי "לנסט" ב–14 ביולי. גודל האוכלוסייה ב–2100 יהיה נמוך ב–2 מיליארד מהתחזיות הנוכחיות של האו"ם, ותוך 80 שנה תפחת אוכלוסייתן של יפן, ספרד ואיטליה בחצי. בעולם יהיו יותר אנשים בני 65 ומעלה — 2.4 מיליארד — מאשר אנשים צעירים יותר — 1.7 מיליארד.
ישראל ניצבת בתמונה הזו כמדינה חריגה — באופן שמדאיג כלכלנים, דמוגרפים וחוקרי אורבניזציה מקומיים. לא רק בחברה החרדית אומרים "תינוק בא לעולם וכיכרו בידו": בשיחות עם Markerweek הביעו נשים, שנמצאות בשלב תכנון המשפחה, בהיריון או עם ילדים קטנים, חרדה מהמשבר הכלכלי, אך כמעט כולן רואות יתרונות רבים בהגדלת המשפחה.
"כשפיטרו אותי לא ידעתי עדיין שאני בהיריון", מספרת ל–Markerweek שרון (שם בדוי), 33, נשואה עם ילד בן שנתיים וחצי, שנמצאת בחודש השלישי להיריונה. היא עבדה בבנק גדול, וניסתה להיכנס להיריון. בתחילת הסגר הוצאה לחל"ת, ולאחר מכן פוטרה. "הם לא ששים להחזיר אותי לעבודה. הם מנסים להשיג היתר לפיטורים שלהם. זו סיטואציה קשה, בפרט שעשיתי הסבה מקצועית לפני זמן קצר, אז אני חסרת ניסיון. ברגע שנודע לי שאני מפוטרת הפסקנו את התהליך. חשבתי לדחות את הכניסה להיריון, אבל אחרי כמה שבועות גילינו שזה מאוחר מדי. אני יודעת שיהיה לי עכשיו הרבה יותר קשה, אבל החיים מתקדמים ויש דברים שלא כדאי לדחות. אני לא מתחרטת על ההיריון".
כל המומחים שעמם דיברנו תמימי דעים שתהיה ירידה חדה בילודה העולמית בעקבות מגפת הקורונה, אבל כמעט כל האנשים שדיברנו עמם בישראל — חוקרים, אקדמאים וצעירים שנמצאים בשלב הקמת משפחה — מעריכים שתופעה דומה לא תיראה בישראל, ואולי אף תהיה עלייה באוכלוסיות מסוימות. המגמה ארוכת הטווח תהפוך את ישראל למקום צפוף יותר, הסובל ממחסור במשאבים ומפערים חברתיים, וחריג ביותר בנוף העולמי. כיצד זה מתיישב עם הייאוש הגובר שמעורר המשבר הכלכלי הנוכחי?
אירופה: כמה נמוך אפשר לרדת?
אירופה זוכה לתואר המפוקפק של חלוצה ומבשרת הבייבי באסט העולמי. במשך עשורים דעכה בה הילודה, ורק זרימה בלתי פוסקת של מהגרים חוקיים ולא חוקיים שימרה גידול באוכלוסייה. "למה מרקל הרשתה למיליון פליטים להיכנס?", מסביר ג'ואל קוטקין, פרופסור לעירוניות מאוניברסיטת צ'פמן בקליפורניה. "אחת הסיבות היא הזדקנות כוח העבודה שלהם, והצורך בעובדים". הדעיכה באירופה גוברת, על אף שקוטקין תוהה: "כמה נמוך אפשר לרדת?".
במחקר של לונדון סקול אוף אקונומיקס, שפורסם במאי, נכתב: "אחת ההשפעות של משבר הקורונה היתה משבר כלכלי מהחמורים ביותר במאה האחרונה, ואירועים מסוג זה תמיד מביאים בעקבותיהם ירידה בשיעורי פיריון ילודה… לא מפתיע, אם כך, שנתונים אמפיריים ראשונים מפריכים את הרעיון שיהיה בייבי בום בעקבות הסגר". בסקר שנערך בכמה ממדינות האיחוד האירופי — איטליה, גרמניה, צרפת, ספרד ובריטניה — בקרב בני 18–34, אמרו רוב המשתתפים כי הם מתכננים לדחות או לבטל הולדת ילדים.
בבריטניה, שגם הוכתה קשה במיוחד בקורונה וסבלה מסגר ארוך במיוחד, 58% מהצעירים — השיעור הגבוה מבין המדינות שנבדקו — מתכננים לדחות הולדה, ו–19% ביטלו כליל תוכניות להוליד ילדים. 23% ימשיכו לנסות למרות המגפה. 36% מהאיטלקים ו–29% מהספרדים אמרו כי נטשו תוכניות להוליד ילדים. חצי מהספרדים אמרו שידחו ילודה. המגמה בולטת במיוחד במדינות שבהן המשבר הקודם, של תחילת העשור, הוליד אבטלת צעירים גבוהה במיוחד. אחת הסיבות שמציינים מחברי המחקר היא שהסגר הרחיק בין הצעירים לבין דור הסבים, שעליהם מסתמכים רבים בעזרה בטיפול בילדים.
ילו: שירה, אמנית ומורה המתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, ילדה בדצמבר את בתה הראשונה. בגיל שלושה חודשים נכנסה התינוקת עם הוריה לסגר. "כתוצאה מכך השתבשה הקרבה למשפחה. אמא שלי לא מגיעה לראות את הילדה, והסבתא השנייה מגיעה פעם־פעמיים בשבוע. לי אישית זה מאוד קשה. לא חשבנו עוד על ילדים נוספים, אבל הקורונה מראה שקשה לגדל ילדים בלי עזרה ומשפחה, ובלי להיפגש עם חברים".
מחברי המחקר האירופי ממליצים לממשלות לעודד את הילודה. "זה צריך להיעשות באופן בהול ומיידי. תמיכה בצעירים, בפרט בנשים, באמצעות תעסוקה, היא הכרחית לחיזוק ההתאוששות הכלכלית, להפחתת הסיכון לעוני בקרב משפחות צעירות ולתמיכה בפריון".
ארה"ב: "ילדים זקוקים לכסף, לזמן ולאנרגיה"
"מגפת ה–19–COVID צפויה להוביל לבייבי באסט גדול וממושך", טוען גם מכון המחקר האמריקאי ברוקינגס, בהתבסס על מגמות שנראו ב–2007–2009 ובמגפת השפעת הספרדית ב–1918. חוקרי ברוקינגס מעריכים כי המשבר יגרע 300–500 אלף ממספר הלידות ב–2021 בארה"ב.
ילדים הם מקור לשמחה ולאהבה, אבל גם למעמסה כלכלית. "הם זקוקים לכסף, לזמן ולאנרגיה", נכתב במחקר. פיליפ לוין, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ולסלי ואחד ממחברי המחקר, אומר ל–Markerweek כי "יש שילוב חריג של כמה גורמים שמשפיעים לרעה על הילודה, בראשם מצב חירום בריאותי ומיתון קשה. קשה מאוד לשלב בסגר גם עבודה וגם טיפול בילדים, כשאין שום עזרה. אנשים לחוצים בזמן, בכסף, מהמצב הפוליטי. יש תחושה כלכלית של חוסר ביטחון, ובעיות של בריאות נפשית. סטרס לא טוב לילודה — ברמה הגופנית אפילו. אם יהיה לנו מזל, המגפה תסתיים בעוד שנה, אבל מיתון לא עובר כל כך מהר. יידרשו שנים להתאושש ממנו".
לוין טוען שהבייבי באסט ישפיע אפילו על שיקולי בחירת מקצועות. "אנחנו צריכים להיות מוכנים להשלכות של ילודה פחותה: אם יהיו פחות ילדים, יצטרכו פחות מורים ובתי ספר. זה ישפיע גם על הכיוון הפוליטי, כמו שדור הבייבי בום עשה בשנות ה–60, אבל אי אפשר לדעת לאיזה כיוון".
החוקרות ליסה דטלינג ומליסה קירני חישבו כי עלייה של נקודת האחוז (1%) בשיעור האבטלה גורמת לירידה של 1.4% בשיעור הילודה. מחקר מ–2016 הראה כי עלייה של נקודת אחוז באבטלה מקומית (מדינות בארה"ב) מורידה ב–0.9%–2.2% את שיעור הילודה. לפי מחקר מ–2010, נשים שבני זוגן פוטרו במהלך הנישואים ילדו פחות ילדים.
בגלל דחיית ילודה, גם בחלוף המיתון אין התאוששות מלאה. מיתון עמוק וממושך מוביל לירידה ממושכת, לעתים לכל החיים, בהכנסה של משקי בית. יש אנשים שנפלטים ממעגל העבודה ולא חוזרים אליו — ולכן מביא לירידה לא הפיכה בילודה.
משבר הקורונה פגע קשה בכלכלה ועלול להביא לשפל כלכלי, טוען הכלכלן דיוויד שולמן מ–UCLA. מחקר אחר טוען ש–42% מהמשרות שאבדו במשבר לא יחזרו. האבטלה בארה"ב זינקה ל–14.7% באפריל ותישאר באזור ה–10% בסוף השנה, לפי התחזיות. בדצמבר 2019 שיעור האבטלה עמד על 3.5%. אם נשתמש בחישוב של דטלינג וקירני, נקבל ירידה של כמעט 10% בשיעור הילודה, המספר שבו נוקב לוין.
"בארה"ב היה בעבר פריון ילודה גבוה", אומר קוטקין. ואולם אחרי המשבר הכלכלי של 2008, "החלה ירידה חדה, שרק תואץ עכשיו. יותר צעירים ימשיכו לחיות עם ההורים, וידחו החלטות להקים משפחה. בכלל, משבר הקורונה יאיץ את הדיכוי הדמוגרפי בכל המדינות המערביות".
כחוקר בתוכנית ללימודים אורבניים באוניברסיטת צ'פמן בקליפורניה, אומר קוטקין שהמגפה תשפיע על הדפוסים האורבניים והגיאוגרפיים, ותביא לכך שאנשים יעברו לגור במקומות פחות צפופים. "ריאיין אותי לא מזמן עיתונאי שגר בדירת סטודיו במנהטן, והוא תקוע בה כבר ארבעה חודשים. הייתי משתגע אם זה היה קורה לי — אני גר בבית עם חצר אחורית, יש לי בריכה, בשכונה אין בעיה של ריחוק חברתי. החיים האורבניים בכלל לא מעודדים ילודה". סימוכין לכך נמצאים בסקר ממשלתי, שהראה כי רוב האמריקאים המתגוררים באזורים העירוניים הגדולים חשו דכדוך, דיכאון או חוסר תקווה במשבר הקורונה.
"זה יהיה מקום חולה. תחשבו על פקקי תנועה, על כמות הילדים בכל כיתה. כבר היום בישראל יש רק חצי ממספר האחיות לנפש לעומת מדינות מפותחות, ומחסור ברופאים. מתי יסגרו את הפערים האלה?", אומרת פרופ' דפנה בירנבוים־כרמלי מאוניברסיטת חיפה. "זה יהיה עולם נורא אכזרי ואבולוציוני, שבו בעלי המשאבים דואגים לעצמם, והאחרים יכולים לקוות להיות בריאים ובני מזל. זה יהיה עולם אלים עם המון פשיעה".
בירנבוים־כרמלי היא מומחית להיבטים חברתיים ופוליטיים של טכנולוגיות רפואיות וחברת ועדת ההיגוי בארגון צפוף, העוסק בהשלכות גידול האוכלוסייה המואץ בישראל. התחזית האפלה שלה היא לא תלוית־קורונה; היא עוסקת במשבר ותיק — שיעור הילודה הגבוה בישראל וההשלכות שלו על צפיפות ואיכות חיים.
"הכללים של העולם לא תקפים בישראל", היא טוענת. "מצד אחד, הקטסטרופה הכלכלית מצטיירת כחמורה באופן חסר תקדים, וזה לא עניין תיאורטי: זה הצורך לשכן ולהאכיל את הילדים וחוסר אפשרות לקנות להם דירות. מצד שני, והוא מאוד משמעותי בארץ, המגפה הזו מעוררת מצוקה קיומית עצומה. אנשים מנותקים מהמסגרות המשפחתיות שלהם. אנשים במשפחות קטנות מלקטים סביב עצמם מסה קריטית של קרובי משפחה. ההתכנסות למשפחה הגרעינית היא לא לגמרי טבעית בארץ — הרבה משפחות מורחבות נפגשת על בסיס שבועי, בנוסף לחגים ולאירועים…