הקצבאות גדלו – שיעור הילודה הוכפל

 קישור לעמוד זה: http://population.org.il/wordpress/הקצבאות-גדלו-שיעור-הילודה-הוכפל/

 שחר אילן, "הארץ", 24.7.2000
[הערת עורך האתר: המאמר כבר אינו נמצא באתר "הארץ" במרשתת]

מדי שנה יולדות בבית החולים שערי צדק כ-40 נשים את ילדן ה-16, ה-17 ואפילו יותר (19 כבר נחשב למקרה נדיר). עוד 180 נשים יולדות את ילדן ה-12 עד ה-15. את הנתונים המדהימים מסרה בשבוע שעבר לשכת הדוברת של בית החולים ל"הארץ". בסיור של הוועדה למעמד האישה של הכנסת בבית החולים שנערך בראשית השנה מסר מנהל בית החולים ד"ר יהונתן לוי, כי בדצמבר 99' היו בשערי צדק קרוב ל-800 לידות. 80% מתוכן היו של נשים חרדיות. היום, אם לא ישונה סדר היום, אמורה הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק משפחות ברוכות ילדים, שהעלה ח"כ שמואל הלפרט מיהדות התורה. החוק הזה יגדיל בכ-40% (כ-250 שקלים) את קצבאות הילדים לילד החמישי ומעלה ויעמיד את הקצבה על 855 שקלים לילד. עלות החוק נאמדת בכחצי מיליארד שקלים לשנה. הדיון על החוק הזה הוא ללא ספק הזדמנות מתאימה לבדיקת הנתונים על משפחות גדולות בישראל.     המסקנה הראשונה שבולטת מהנתונים: אם תכנון ילודה הוא מאפיין של קדמה, הרי שבהיבט הזה ישראל היא מדינה נחשלת.
בשנת 98' נולדו בישראל יותר מ-3,100 ילדים, שהיו מספר תשע ומעלה במשפחותיהם. אחת מכל 42 לידות (2.4%) הייתה של ילד תשיעי ומעלה. מקור הנתונים הוא השנתון הסטטיסטי לישראל. כן נולדו בישראל באותה שנה כ-12,600 ילדים (כ-10% מכלל הלידות), שהיו שישי עד שמיני במשפחותיהם. בסך הכל קרוב לחמישית מהלידות בישראל (18.2%) הן לידות של ילד חמישי ומעלה ומדובר  בקרוב ל-24 אלף לידות בשנה.
  גם כשבודקים את האוכלוסייה היהודית בלבד, הנתונים דומים – 2.3% (שהם כ-2,050 לידות) של הילד התשיעי ומעלה וכ-16% של הילד החמישי ומעלה. מה שמדאיג באמת בנתוני האוכלוסייה היהודית הוא המגמה. מספר הלידות של משפחות מרובות ילדים ירד בעבר בעקביות והגיע בשנת 80' לשפל של פחות
  מאחוז אחד של לידות של הילד התשיעי ומעלה ופחות מ-10% לידות של הילד החמישי ומעלה. מאז יש עלייה מתמדת, שמשמעותה היא שמספר גדל והולך של משפחות ויתר על תכנון משפחה. לשם השוואה, באוכלוסייה הנוצרית בארץ נשמר החל מ-1960 נתון קבוע של 0% לידות של תשעה ילדים ומעלה. 417 משפחות קיבלו בדצמבר 99' קצבה עבור 12 ילדים או יותר. 2,500 משפחות קיבלו קצבה עבור עשרה ילדים ויותר. כך עולה מנתוני הביטוח הלאומי. הקצבה עבור 12 ילדים עומדת על 6,200 שקלים, ותגיע אם יתקבל החוק ל-8,200, אלפיים שקלים יותר. למשפחה בת עשרה ילדים יתווספו 1,500 שקלים, והקצבה שלה תגיע, אם יעבור החוק, ל-6,500 שקלים. כפול משכר המינימום השכר הממוצע במשק משרת שכיר עומד על כ-6,800 שקלים לחודש. כלומר: משפחה בת עשרה ילדים תקבל על פי החוק החדש קצבת ילדים בסכום זהה כמעט לשכר הממוצע. ההבדל הוא שההקצבה תשולם נטו, ואילו מהשכר מורידים מסים. שכר המינימום עומד על קרוב ל-3,000 שקלים. משפחה בת עשרה ילדים תקבל על פי החוק החדש יותר מפי שניים משכר המינימום. האם היא תחיה טוב? ממש לא. האם הקצבאות יעודדו הבאת ילדים נוספים ויציאה ממעגל העבודה? בהחלט יכול להיות.
  הפרופסורים יורם מישר וצ'ארלס מנסקי חישבו ומצאו, שהקצבה לילד השישי ומעלה גבוהה בכ-20% מההוצאה השולית על ילד זה אצל משפחות בקו העוני. ממילא הם טוענים שילדים אלה "מהווים בעצם מקור של הכנסה נטו להורים החיים בקו העוני או מתחתיו" ("קצבאות הילדים והילודה בישראל", מכון פאלק). חלק גדול מהמשפחות החרדיות מרובות הילדים מתאימות להגדרה זו. הסיבה למספר הנמוך יחסית של משפחות שמקבלות קצבאות ל-12 ילדים היא כנראה, שהילדים האחרונים במשפחות גדולות נולדים בשעה שהבוגרים כבר עברו את גיל 18 ואינם זכאים עוד לקצבה. זו כנראה גם הסיבה לכך שהצעת החוק המקורית של הלפרט קבעה שגיל הזכאות לקצבה יועלה ל-21. בשלב מאוחר יותר הורידה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת את הסעיף הזה, שעלותו היתה כמיליארד שקלים לשנה.
  את הקצבאות המוגדלות לחמישה ילדים ויותר המתוכננות במסגרת החוק החדש יקבלו 72,500 משפחות, שהן 8% מהמשפחות מקבלות קצבאות הילדים. מספר הילדים הממוקמים חמישי ומעלה, שעבורם יינתנו הקצבאות המוגדלות, הוא קצת יותר מ-150 אלף, שהם 7% מהילדים מקבלי הקצבאות. עלות התוספת היא 460 מיליון שקלים לשנה. סעיף נוסף בחוק – הכפלת מענק הלידה עבור הילד החמישי ומעלה (מ-1,250 שקלים ל-2,500) – יעלה עוד 25 מיליון שקלים בשנה. בשנת 99' שילם הביטוח הלאומי 6.6 מיליארד עבור קצבאות ילדים. החוק החדש יגדיל את ההוצאות ב-7%.
  חוק משפחות ברוכות ילדים עמד באפריל האחרון בעיצומו של ויכוח ציבורי בעקבות דבריו של שר המשפטים יוסי ביילין, כי ריבוי ילדים אינו ברכה. ביילין טען שמבנה קצבאות הילדים הנוכחי – במסגרתו הקצבה לילד הרביעי שווה לסך כל הקצבאות לשלושת הילדים הראשונים – מעודד ילודה. מנקודת ראות זו, החוק החדש רק יחמיר את הבעיה. השאלה היא אם ביילין צודק, אם קצבאות הילדים באמת מעודדות לידות במגזר החרדי.
  יודגש – אין הכוונה לטענה שההחלטה להביא ילדים מתקבלת למען הכסף. השאלה היא אם הקצבאות מעודדות משפחות חרדיות להישמע לציווי הדתי (ועוד יותר מכך ללחץ החברתי) של ריבוי הילדים. שאלה נוספת היא אם ייתכן שבמשפחות שבהן ההכנסה הבסיסית מאוד נמוכה (מקצבת אברך כולל ועבודה של האישה במשרה חלקית), הקצבה גורמת לכך שתוספת הילד תהווה – לפחות בטווח הקצר – הקלה כלכלית.
  כדי לענות על השאלה הזאת יש לציין ששוויין הריאלי של קצבאות הילדים לא רק שלא נשחק בשלושים השנים האחרונות אלא רשם עלייה מסחררת. זאת בניגוד לטענתו הקבועה של יוזם חוק משפחות ברוכות ילדים, ח"כ שמואל הלפרט. ב-1960 עמדה הקצבה לעשרה ילדים על פחות מרבע מהשכר הממוצע במשק. עשר שנים אחר כך, ב-70', כבר עברה את השליש. ב-75', בעקבות הרפורמה של ועדת בן שחר, היא זינקה פי 2.7 ל-92%. מאז היא ידעה עליות ומורדות. ב-80' ירדה שוב ל-59%. ב-90' עמדה על 85% ובסוף 99' על 77%. עכשיו מבקשים אנשי יהדות התורה וש"ס להביא את הקצבה לשיא לא מוכר עד כה של 96% (מקור הנתונים: הרבעון הסטטיסטי של הביטוח הלאומי).
  במחקר שפרסם ב-98' גילה פרופ' אלי ברמן מאוניברסיטת בוסטון כי שיעור הפריון השלם החזוי לאישה חרדית (כלומר מספר הילדים הכולל שתלד אישה חרדית בממוצע בכל ימי חייה) עלה מ-6.5 ילדים בראשית שנות ה-80 ל-7.6 ילדים באמצע שנות ה-90, תוספת של ילד לכל אישה ("כת, סובסידיה וקורבן", מכון ירושלים לחקר ישראל). הכלכלנית פרופ' רות קלינוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, טענה אז בראיון ל"הארץ" שמבנה קצבאות הילדים הופך את הילודה מבחינת משפחות האברכים החרדים לעסק משתלם.

מלכודת עוני

  ניסיון ראשון לבדוק את הקשר בין נסיקת קצבאות הילדים למשפחות גדולות בשנות ה-70 לשיעור הילודה במגזר החרדי ביצעו מנהל מכון פאלק למחקר כלכלי פרופ' יורם מישר והכלכלן פרופ' צ'ארלס מנסקי מאוניברסיטת שיקאגו, במחקר שפירסמו בראשית השנה. השניים ביקשו לבדוק בשטח כלל שניסח תומס מלתוס – מהוגי הדעות הראשונים של הכלכלה. בספרו "מסה על עיקרון האוכלוסייה" מ-1798 טען מלתוס, כי מתן תמיכות למשפחות עניות על בסיס גודל המשפחה לא יביא להקלת העוני אלא דווקא יחמיר אותו. זאת מכיוון שיביא להגברת הילודה במשפחות העניות מצד אחד ויצמצם את התמריץ לעבודה מצד שני.
  מישר ומנסקי השוו את שיעור הפריון השלם של נשים שהתחתנו עד 1955 (וסיימו את רוב הלידות שלהן לפני נסיקת קצבאות הילדים) לבין נשים שנישאו במהלך שנות ה-70 וילדו את רוב או כל הלידות שלהן במצב של קצבאות מוגדלות. הנתון המפתיע והמרתק ביותר שגילו השניים לא עסק בהווה אלא בהיסטוריה. מתברר שבניגוד למוסכמה כי המשפחות החרדיות תמיד היו גדולות, המציאות היתה שונה לחלוטין.
  שיעור הפריון השלם של נשים חרדיות אשכנזיות שנישאו עד 55' עמד על 2.75, שיעור די דומה לזה של הנשים אשכנזיות הלא חרדיות באותה תקופה (2.3) ונמוך מהשיעור הארצי הכללי (קצת יותר מ-3 ילדים לאישה). במלים אחרות: משפחות חרדיות אשכנזיות היו בשנות ה-50 וה-60 קטנות מהממוצע הארצי.
  ממילא ברור שהתקיים במשפחות אלו תכנון ילודה, שעמד בניגוד לאיסור הדתי על אמצעי מניעה.
בשנות ה-70 חלה מהפכה של ממש. שיעור הפריון השלם של נשים חרדיות ממוצא אשכנזי שהתחתנו בשנים אלה הוכפל ל-5.9 ילדים לאישה. אם אצל הנשים שהתחתנו לפני שנת 55' מספר הילדים השכיח היה שני ילדים למשפחה, אצל המתחתנות בשנות ה-70 המספר השכיח הוא 5 ילדים. מישר ומנסקי מציינים שהממצאים בהחלט תואמים את האפשרות שקיים קשר בין הגידול בקצבאות הילדים לגידול בשיעור הפריון במגזר החרדי וכי קשה למצוא לכך הסבר חלופי.
  במקביל חלה ירידה תלולה בפריון אצל נשים לא חרדיות ממוצא מזרחי, משיעור פריון שלם של 5.2 ילדים לאשה (אצל נשים שהתחתנו לפני 55') לשיעור פריון של 3.5 אצל נשים לא חרדיות ממוצא מזרחי שהתחתנו בשנות ה-70. אם בשנות ה-50 המשתנה שקבע את שיעור הפריון היה מוצא עדתי, הרי שהחל משנות ה-70 האבחנה היא בין חרדים (אשכנזים ומזרחים) ללא חרדים. ממילא מי שסבור שחוק משפחות ברוכות ילדים עתיד לסייע למשפחות עניות בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה משלה את עצמו. במשפחות אלו כבר נהוג תכנון ילודה ורובן המכריע לא ייהנו מכל הטבה שינהיג החוק החדש.
  הטענה שהגידול בקצבאות הילדים היה גורם מרכזי לעלייה בשיעור הפריון החרדי מעלה את השאלה מדוע לא חל שינוי דומה בקבוצות אוכלוסייה אחרות (למעט במגזר הבדואי). מחקר שבדק את השפעת קצבאות הילדים ב-22 מדינות מתועשות גילה עלייה זניחה בשיעור הפריון של 0.07 ילדים. בצרפת נהוגה מערכת קצבאות הילדים הנדיבה בעולם ושיעור הפריון בה אינו גבוה מאשר במדינות שכנות. מישר ומנסקי מציעים הסבר שלפיו אצל החרדים נוספים לקצבאות גם מערכת ערכים שמעודדת ילודה וכן הסדר דחיית השירות האוסר על עבודה והופך את קצבאות הילדים למקור ההכנסה הזמין ביותר.
  ההסבר של ח"כ הלפרט לצורך בחוק משפחות מרובות ילדים הוא הרצון לחלץ מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני. אם צדק מלתוס בטענתו שקצבאות הילדים הן מלכודת עוני, שמעודדת ילודה ומשמשת תמריץ שלילי לעבודה, הרי שהחוק יביא בדיוק לתוצאה הפוכה. ספק אם יש איזושהי חברה שבה ניתן לראות איך התחזית של מלתוס כבר התגשמה כמו החברה החרדית.
  לא רק הילודה בחברה החרדית עלתה משנות השבעים. על פי מחקרם של הפרופסורים אלי ברמן ורות קלינוב ("השקעת הון אנושי ואי השתתפות", מכון פאלק), שיעור הגברים החרדים שאינם משתייכים כלל לשוק העבודה (כלומר לומדים בכולל במקום לעבוד) עלה מ-50% ב-1980 ל-67% בראשית שנות ה-90. לא ידוע על חברה נוספת בעולם שבה יש כמות כזאת של גברים שאינם עובדים.
  ומה לגבי תרומה אפשרית של הגדלת הקצבאות לחילוץ משפחות מרובות ילדים מקו העוני? בתחום הזה כבר יש לישראל ניסיון קשה. את הקפיצה הגדולה רשמו הקצבאות בשנים 75-'70'. עבודה של "מרכז אדוה" שטרם פורסמה בנושא קצבאות הילדים מגלה שבשנת 81' היו 23% מהמשפחות מרובות הילדים מתחת לקו העוני. מאז מתחילה עלייה דרמטית עד ל-40% מהמשפחות בשנת 95', כמעט כפול. גם נתון זה יכול לחזק לכאורה את הטענה, שהגדלת הקצבאות היא בבחינת מלכודת עוני.