ישראל אחת המדינות הצפופות בעולם, וזה לא רק בגלל קצב הילודה של ערבים וחרדים

צפריר רינת, הארץ, 21.11.18

___

הדיון על גידול האוכלוסייה בישראל והשלכותיו יוצא בהדרגה מהפינה הנידחת שבה התנהל עד לאחרונה ומתקרב אל מרכז הבמה הציבורית. יותר ויותר מומחים מהאקדמיה מתייחסים אליו, ואפילו כמה שרים החלו להכיר במציאות הבעייתית. תרם לכך במידה רבה פורום "צפוף", העוסק בנושאי אוכלוסייה, סביבה וחברה.

"צפוף" הוקם לפני כשנתיים על ידי מומחים מהאקדמיה במטרה לעודד דיון ציבורי. האולם הגדול באוניברסיטת תל אביב, שבו נערך השבוע כנס שיזם, "עתיד צפוף — ישראל 2050", היה מלא עד אפס מקום. בכנס הוצג דו"ח בנושא, שהוכן על ידי קבוצת מומחים מתחומים שונים, ובהם מומחים לתכנון, תחבורה ומים, וכן כלכלנים.

לישראל גידול אוכלוסייה שנתי של 1.8%, ועל פי תרחישים שונים, עד אמצע המאה מספר תושביה יוכפל. אם מוסיפים לכך את הגידול הצפוי מעבר לקו הירוק וברצועת עזה, מדובר בצעידה לקראת חברה שתהיה מהצפופות בעולם. הדו"ח מנתח את ההשלכות של צפיפות זו. יש בו כמה תובנות מעניינות בנוגע למאפיינים של הגידול, ובהן זו של פרופ' מנואל טרכטנברג. הוא ציין שבישראל מתקיימת תופעה חריגה בקנה מידה עולמי, של עלייה מתמדת במספר הילדים בדור הצעיר המשתייך לשכבות הביניים. לעומת זאת, יש מגמת ירידה מובהקת במגזר הערבי ומגמת ירידה מתונה יותר אצל החרדים. לדבריו, הדור הצעיר של שכבות הביניים יהיה מוכרח להפנים, ששיעור הילודה הנוכחי שלו, 3.1 ילדים בממוצע, אינו עולה בקנה אחד עם איכות החיים שהוא מצפה לה.

ישראל תיהפך, על פי כותבי הדו"ח, לארץ בעייתית, שתשתיות התחבורה בה יתקשו לספק את הצרכים. והחיכוך בין בני אדם בכלל ובין קבוצות אוכלוסייה שונות בפרט ייהפך לבלתי נסבל. לכך יש להוסיף בעיות קשות באספקת שירותים ציבוריים והחרפת הבעיות הגיאופוליטיות, על רקע צמצום המשאבים האמורים לשרת את שני העמים השכנים. מהשטחים הפתוחים מצפון לנגב לא יישאר הרבה, אם יימשכו המגמות הקיימות. "במרחב האורבני מנהריה ועד אשקלון הוכחדו מרביתם המוחלט של השטחים הפתוחים לטובת שטחי מגורים ומסחר, ואתם בעלי החיים והצמחים שהיו ייחודיים לאזור", כתב בדו"ח דן פרי, שהיה בעבר מנכ"ל רשות שמורות הטבע. ניתוח הסיבות לגידול האוכלוסייה והשפעותיו הוא חשוב ביותר, אבל כעת יש הכרח להתמקד בהערכות בעניין השלכות הגידול ובאמצעים למנוע אותו או לצמצמו. הנה כמה צעדי מדיניות והמלצות לשינוי דפוסי חשיבה, המוזכרים בדו"ח ובפרסומים ומחקרים שקדמו לו:

הפסקת מדיניות עידוד הילודה. יש לבטל את התמריצים הכלכליים והחברתיים המעודדים גידול אוכלוסייה ולהתרכז ברווחה ובשגשוג של הקיים. הממשלה מוכרחה לחנך ולעודד תכנון משפחתי, כשהמסר הברור הוא הסתפקות במשפחה קטנה.

עידוד חינוך ותעסוקת נשים בכל המגזרים. אמצעי שהוכיח את עצמו במדינות רבות. הדבר מגביר את המחויבות של נשים לתכנון משפחתן ומשדר העצמה ולא כפייה, ולכן תואם ערכים של חברה דמוקרטית.

תכנון הפיתוח באופן שישאיר שטחים פתוחים לדורות הבאים. צמצום היקף בניית המגדלים, שהתחזוקה ותהליכי ההתחדשות שלהם בעייתיים ויקרים. ויתור מוחלט על יישובים חדשים, וצמצום חד של היקפי בנייה צמודת קרקע. עידוד התחדשות עירונית ובנייה חדשה, המבוססת על בניינים בני שבע עד תשע קומות.

פיתוח מואץ של מערכות הסעה המונית. הפיגור הרב בהקמת מערכות כאלה הוא אחד הגורמים העיקריים לכאוס התחבורתי. הממשלה צריכה לתת עדיפות תכנונית ותקציבית למערכת מגוונת, הכוללת רכבות קלות, נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית, רכבות בין־עירוניות, ומערכות של שבילי אופניים בכל האזורים העירוניים.

טיפול בסכסוך הפלסטיני־הישראלי מתוך ראייה סביבתית קיומית. יש לתכנן מערכות תשתית למים, תחבורה ושירותים אחרים באופן המתחשב בצרכים המשותפים של יהודים וערבים בין הירדן לים. החברה האזרחית בקרב יהודים וערבים תצטרך לעבור מעיסוק כמעט בלעדי בסוגיות של זהות לאומית ודתית ומאבק טריטוריאלי לפעילות המעודדת ממשלות והנהגות לחשוב על עצם הקיום הבסיסי בארץ צחיחה וצפופה.

לא לפתח ציפיות מוגזמות בנוגע לפתרונות טכנולוגיים. יש מומחים ופוליטיקאים, המשוכנעים שפיתוח טכנולוגי יסייע לישראל לייעל את צריכת משאביה, לפתור בעיות של תחבורה ובנייה ולספק איכות חיים גם בעוד כמה עשורים ולמרות גידול האוכלוסייה הצפוי. זו אשליה, שאינה מביאה בחשבון שהמשאבים של ישראל מוגבלים ביותר, בעיקר כשמדובר בקרקע. יש לזכור, שגם טכנולוגיות חדישות ונקיות, כמו לוחות סולאריים ומכוניות חשמליות, דורשות עוד שטחים לתשתיות השונות. שום טכנולוגיה לא תוכל לפצות על אובדן השטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות שהם מקיימים.

 

לקריאת המאמר המלא