מחקר חדש: הציבור אינו מודאג מהשלכות גידול האוכלוסיה על חייו

האם הציבור הישראלי מודע לקשר שבין צפיפות האוכלוסין בישראל לבין הפגיעה באיכות הסביבה ואיכות חייו? שאלה הזו עמדה במוקד מחקר מרתק של פרופ' נורית כרמי ממכללת תל-חי, אשר פרסמה לאחרונה את מסקנותיה ממנו בכתב העת "אקולוגיה וסביבה". להלן עיקרי התרשמותה.

____

 

"העלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה היא ללא עוררין אחד הגורמים המרכזיים להתדרדרות איכות הסביבה. כשסוקרים את הבעיות הסביבתיות, ולא משנה אם מדובר בזיהום אוויר, מים או קרקע, בפגיעה בשטחים פתוחים לצורכי בנייה או במגוון ביולוגי – קשה לחשוב על בעיה אחת שאינה קשורה לעלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה באופן ישיר או עקיף.

לדעת הקהל חשיבות רבה בקביעת סדר העדיפויות לטיפול בבעיות בכלל ובבעיות סביבתיות בפרט. למרבה הצער, בעיות סביבתיות הן מורכבות, ואפילו בקרב מומחים אין תמיד הסכמה על הגורמים להן ועל השלכותיהן, קל וחומר – בקרב הקהל הרחב. מחקרים שבדקו כיצד הקהל הרחב תופס בעיות סביבתיות, מצביעים על הטיות ועל תפיסות שגויות, המתבטאות בעמדות ובפעולות שאינן בהכרח יעילות מבחינה סביבתית, ובהקצאה לא מיטבית של כספים ומשאבים.

 

הבעיות המרכזיות של איכות הסביבה בישראל פורטו באופן רשמי בדו"ח שפרסם המשרד להגנת הסביבה. גודל האוכלוסייה אינו מופיע בדו"ח כבעיה סביבתית בפני עצמה, אלא כגורם המשפיע על כל הבעיות האחרות. בעת עריכת המחקר הוספנו אל רשימת הבעיות שבדו"ח את העלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה. רשימת הבעיות הסביבתיות הזו הוצגה בפני מאה אנשים חסרי רקע או השכלה סביבתית, שהתבקשו להעריך את חומרתן לפי קריטריונים שונים ולדרגן בסדר עדיפויות.

מצאנו כי העלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה בישראל לא נתפסת כבעיה חמורה, לא באופן מוחלט ולא באופן יחסי ליתר הבעיות הסביבתיות. מתוך 13 הבעיות הסביבתיות שהוצגו, היא תפסה את המקום האחרון. השפעתה של העלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה על האדם ועל הסביבה נתפסה כבעלת הוודאות הנמוכה ביותר, וככזו שתתממש, אם בכלל, רק בעתיד המרוחק. בעיה זו גם עוררה את העוצמה הנמוכה ביותר של רגש ביחס ליתר הבעיות הסביבתיות.

יש המתייחסים לדמוגרפיה כאל אֵם כל הבעיות הסביבתיות, אך בדרך כלל היא "הפיל שבחדר" שמתעלמים ממנו.

אחת המסקנות של המחקר הזה היא שיש חשיבות לכך שהקשר בין איכות הסביבה לעלייה בגודל האוכלוסייה ובצפיפותה יקבל באופן עקבי בולטות גדולה יותר מצד התקשורת והחינוך הסביבתי, ושהקשר הזה יוצג בצורה חד-משמעית. ובכלל, אם רוצים לעורר את דאגת הציבור לבעיה סביבתית כלשהי, רצוי למקד את התקשורת בהיבטים שעשויים לעורר את רגשות הציבור, ובפרט רגשות שליליים.

מסקנה נוספת היא שגם בדרגים של אנשי המקצוע הבכירים ומקבלי ההחלטות בעיה זו צריכה לקבל בולטות גדולה יותר, ולזכות להתייחסות כסוגיה בפני עצמה ולא רק כגורם המשפיע על כל הבעיות הסביבתיות האחרות.

 

קראו עוד באתר כתב העת "אקולוגיה וסביבה" –
http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=682